נקודה שנוגעת בשורש העבודה.
אתה שואל שאלה עמוקה מאוד: אם הכל מה', אם כל מה שיש לי — השכל, הרצון, הכוח — הכל ממנו, אז על מה בדיוק מדברים כשאומרים "בחירה חופשית"?
רבינו בליקוטי מוהרן (תורה כא) עונה על זה ישירות:
> "זה עיקר כח הבחירה — כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה, אזי כח הבחירה על מקומו."
(ליקוטי מוהרן, תורה כא)
כלומר: הבחירה החופשית אינה "כל האפשרויות פתוחות לכל כיוון." היא קיימת בתוך הפער שבין הידיעה האלוקית לבין הבנת האדם. כל עוד האדם אינו רואה את האמת במלואה — הפער הזה הוא מרחב הבחירה האמיתי שלו.
כשאדם מתעלה ומבין שהכל מה' — הבחירה אינה נעלמת, אלא מתרכזת בנקודה אחת:
> "נקודת הבחירה נותרת ברצון בלבד — לרצות לעשות את הטוב והישר בעיני ה'."
(התכלית, בשם ליקוטי מוהרן)
כלומר: ככל שאדם גדל באמונה ומבין שהכל ממנו יתברך — הבחירה אינה נמחקת, אלא מזדקקת. היא כבר לא "האם לקיים או לא" — אלא "האם אני רוצה לרצות." זה השורש.
רבי נתן בליקוטי תפילות מנסח את זה כך:
> "שתהיה בעזרי... שאטה את כח בחירתי אליך ולרצונך. שאזכה תמיד בכל עת לבחר בחיים בדרך הטוב והאמת כרצונך."
(ליקוטי תפילות, חלק א)
שים לב למה שרבי נתן מבקש: הוא לא מבקש "שה' יכריח אותי לטוב." הוא מבקש שיינתן לו הכוח לבחור בטוב. כי הבחירה עצמה — היא הדבר שמשאיר את העבודה שלו, שלך, של כל אחד. ללא בחירה — אין עבודה, אין שותפות, אין מגע אמיתי.
מה שאתה מציע — שהבחירה החופשית מתבטאת קודם כל בהבנת תורת ה' — זה בדיוק מה שרבינו מלמד בתורה כא. לא הבחירה "לאן ללכת בחיים" — אלא הבחירה להבין. ומשם, איך לפרש, איך ליישם, עם מי להתקרב. כל אלה הן פנים של בחירה בתוך המסגרת, לא בניגוד לה. וזה בדיוק מה שלמדנו ממשה שהוסיף יום אחד מדעתו — הוא לא בחר נגד ציווי ה', הוא בחר כיצד לקיים את ציווי ה' בצורה המדויקת ביותר, ועל זה קיבל "יישר כוחך."