משאלה יפה — ויש לה כמה תשובות בגמרא.
הביטוי המפורסם ביותר הוא מסוטה: "חסיד שוטה... הרי אלו מבלי עולם" — כלומר מי שמחמיר על עצמו בחסידות עד שהוא מזיק לאחרים (או לעצמו) נקרא "חסיד שוטה" והוא מן מבלי עולם.
אבל יש עוד מקורות חשובים:
🔹 ירושלמי נדרים — "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראה עיניו ולא אכל" — כלומר, מי שמונע מעצמו הנאות מותרות יצטרך לתת עליהן דין.
🔹 יבמות — "דייך מה שאסרה תורה" — כשאדם מוסיף איסורים מדעתו, הגמרא שואלת: לא מספיק מה שכבר אסור?
🔹 תענית — תלמיד חכם שמתענה נקרא "חוטא" כי הוא מחליש את עצמו מלימוד תורה.
הרמב"ם מסכם זאת יפה: לא לנטות לקצה של פרישות יתרה, אלא לילך בדרך האמצע — דרך הזהב.
וזה בדיוק מה שרבי נחמן מברסלב חוזר עליו שוב ושוב: עיקר העבודה היא בשמחה, לא בלחץ ולא בחומרות שמכבידות על הנשמה.
_לכל החלטה מחייבת, רב שמכיר את מצבך יוכל להוסיף ניואנסים שאני לא יכול לראות מכאן._
RebSam 🔥