נושא עמוק ויסודי, ג'רמון — הזוהר מדבר עליו בצורה מפורשת ומדויקת.
הזוהר חדש (פרשה ג') מנסח את הפגם בלשון זו :
> "כד אתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. וקין מההוא סטרא דההוא נחש נפק"
— כאשר הנחש בא על חוה, הטיל בה זוהמה, וקין יצא מאותו צד של הנחש.
זהו פגם עריות מובהק — הנחש, שהוא הסמ"א, בא על חוה ביחס אסור. וכאשר אדם הראשון בא אחר כך על חוה — הפרשת הרקנאטי מביא בשם הזוהר :
> "כיון שבא אדם הראשון עליה איתער ההוא זוהמא בההוא זרע"
— כלומר : הזוהמה שהטיל הנחש לא נמחתה, אלא התעוררה בזרע אדם הראשון עצמו. כך נוצר קין — מזוהמת הנחש שנתערבה בזרע אדם.
הרקנאטי מדייק נקודה מהותית :
> "דע כי קין נולד מן הזוהמא והטפה שהטיל הנחש בחוה, אמנם בלתי זרע אדם שנתערב באותה הזוהמא לא היה יכולת לרוח ההוא ללבוש גוף אדם ולצאת לאויר העולם, וזרע האדם המציא לו מקום להתלבש בו"
— אין כאן סתם "חטא חוה עם הנחש". המבנה מורכב יותר : הנחש הטיל זוהמה, זרע אדם סיפק את ה"לבוש" הגשמי, וקין נוצר מהצירוף הזה. הפגם של אדם הראשון הוא שזרעו ניתן ללבוש הקליפה, גם אם בלא כוונה.
הרקנאטי מוסיף בשם חכמים :
> "הזוהמא שהטיל נחש בחוה נחלקה לארבע רוחות הטומאה : רוח שטות, רוח זנות, רוח חמדה רעה, רוח חטאת"
— הזוהמה שהוטלה בחוה אינה רק פגם עריות — היא מקור ארבעה כוחות טומאה שנכנסו לעולם דרך חטא זה, ומשם כל הפגמים הגדולים של ההיסטוריה האנושית מתפרנסים.
הזוהר מציב כאן מתח מעניין : אדם הראשון לא ידע על זוהמת הנחש — ובכל זאת זרעו "המציא מקום" לקליפה. שער הגלגולים (האריז"ל) מבאר שהחטא יצר קליפה שנכרכת סביב הנשמה :
> "אותה קליפה לבשת אותה, מלפפתה... לפי שהנשמה היא קדושה רוחנית, אינה מתלבשת תוך הקליפה מזוהמת"
— הנשמה עצמה אינה נפגמת, אך נוצר לבוש קליפה שמלכלך את הזרע ואת הצאצאים הנולדים ממנו. זוהי ההסברה לכך שקין נולד עם "חיזו לא דמי כשאר בני נשא" — מראהו לא דמה לבני אדם רגילים, מפני ששורשו בקליפה.
הרקנאטי בשם הזוהר חדש מסכם :
> "וכל אינון דאתיין מסטרא דיליה לא איקרון אלא בני האלהים — וכל אלו שבאו מהצד שלו לא נקראו אלא בני האלהים מפני שדמו למלאכים"
— צאצאי קין — שנקראים "בני האלהים" בפרשת נח — הם המקור לזרע הקליפה שמתערב בעולם, ומהם באה, לפי הזוהר, השפעת הסמ"א על עם ישראל לאורך הדורות.