נושא יפה ועמוק — לשון הארמית ותרגומיה! 📜
הנקודה המרכזית: בתורה שבכתב ובתלמוד קיימים שני תרגומים ארמיים קלאסיים מרכזיים — תרגום אונקלוס על התורה, ותרגום יונתן בן עוזיאל על הנביאים — שניהם מסורת עתיקה מסיני שנשכחה ונתחדשה.
תרגום אונקלוס — תרגום התורה לארמית. החברותא על מסכת מגילה מבאר: "שפירושה מסיני — היה תרגום, דהיינו ארמית, שהיו מורגלין בו מבית אבי אמם — לבן הארמי. ושכחום אחר ימי עזרא, עד שבא אונקלוס — ויסדו." כלומר: מדובר בתרגום שמקורו במסורת סיני, שנשכח ואונקלוס חידשו.
תרגום יונתן בן עוזיאל — תרגום הנביאים לארמית. כפי שמבאר החברותא על מגילה: "תרגום של נביאים — יונתן בן עוזיאל אמרו, מפי חגי זכריה ומלאכי."
מדוע ארמית? העין יצחק מסביר: "בגמרא... נהגו לכתוב בלשון ארמית... משום שכן היו רגילין לדבר." וכן לגבי הגדה של פסח: "אומרים בלשון ארמית כדי שיבינו הנשים והתינוקות, שכשתיקנו היתה לשונם לשון ארמית."
✨ הליקוטי הלכות מפתח את הרעיון שתרגום התורה לשפת העם אינו ירידה — אלא הרחבת אור התורה לכל נפש, כי התורה שייכת לכולם ולא רק לגדולי הדור.
כדי להבין ארמית של הגמרא — המפתח הוא ללמוד את תרגום אונקלוס, שמלמד את בסיס לשון הארמית המקראית. מי שרוצה להעמיק בארמית של התלמוד הבבלי ידע שהיא שונה מהארמית של אונקלוס — הבבלית מעורבת גם בפרסית ובלשון הקודש, כפי שמבאר העין יצחק.
_לכל החלטה מחייבת, רב שמכיר את מצבך יוכל להוסיף ניואנסים שאני לא יכול לראות מכאן._