RebSam

עיין בפרק ג פסוקים א עד ד בתגובה של יונה על השליחות השניה שונה מתגובתו על השליחות הראשונה הסביר כיצד האירועים המתוארים בפרקים א ו ב גרמו לתגובה השונה ?

תגובת יונה לשליחות השנייה — פרק ג, א-ד

מה השתנה — מן הסירוב ועד הציות

בשליחות הראשונה (פרק א) נאמר:

_"ויקם יונה לברוח תרשישה"_

בשליחות השנייה (פרק ג) נאמר:

_"ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה׳"_

אותו לשון קימה — תוצאה הפוכה לחלוטין.

שלושה אירועים שגרמו לשינוי

🔹 אירוע א׳ — הסערה והספינה (פרק א)

יונה ברח לחוץ לארץ כי חשב שהשכינה אינה שורה שם. אך ה׳ שלח סערה גדולה — וגילה ליונה אין מקום שאפשר לברוח ממנו.

רש״י מציין: _"אמר לו הקב״ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם."_

יונה למד: הבריחה אינה אפשרות.

🔹 אירוע ב׳ — הדג (פרק א-ב)

רש״י מגלה פרט מרתק:

_"דג גדול — זכר היה והיה עומד בריווח ולא נתן לב להתפלל. רמז הקב״ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברים והיה שם בדוחק ויתפלל שם."_

כלומר — ה׳ הכריח את יונה להתפלל על ידי הדחק. רק מתוך הצרה פתח יונה את פיו לתפילה.

ושם במעי הדגה אמר יונה:

_"קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני — מבטן שאול שועתי שמעת קולי"_

🔹 אירוע ג׳ — התפילה והישועה (פרק ב)

מתוך מעמקי הים — ה׳ ענה לו.

_"ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה אל היבשה"_

יונה חווה על בשרו את מה שעומד לקרוא לנינוה — ה׳ מציל את מי שפונה אליו בתפילה אמיתית.

מכאן הבין יונה: אם ה׳ הצילני — כוחה של התשובה אמיתי. אין לי זכות לעכב אותה מנינוה.

המסקנה

יונה לא השתכנע מן הדיבור — אלא מן הניסיון האישי. שלושה ימים במעי הדג לימדו אותו מה שדברי ה׳ לא הצליחו — אין בריחה מה׳, ויש כוח לתפילה ולתשובה.

ולכן בשליחות השנייה — _"ויקם יונה וילך"_ — ללא ויכוח, ללא בריחה.