RebSam

עוד פרשנויות עם למה עם ישראל רצה לקבל את התורה מפי הגבורה ולא מפי משה רבינו ומה השם רצה ללמד אותם ?

נושא עמוק שנוגע בלב מעמד הר סיני.

הנקודה המרכזית:

ישראל לא רצו לשמוע מפי משה — רצו ישירות מפי הגבורה. זו לא מרידה — זו כמיהה רוחנית עמוקה. וה' לימד אותם דבר גדול דרך התוצאה.

א. כלי יקר — הפירוש המפורש

הכלי יקר על שמות יט, ט כותב במפורש:

> "והם אמרו נשמע אל ה' ולא אל משה. ז"ש ויגד משה את דברי העם — ומה הם דבריהם? על זה אמר 'אל ה'' — כי אמרו: אל ה' נשמע ולא אליך."

(כלי יקר, שמות יט, ט)

ומוסיף שלוש שאלות עצומות:

🔹 למה נאמר תחילה "וישב משה" ואחר כך "ויגד משה" — שתי לשונות שונות?

🔹 היכן בפסוקים אמרו ישראל את הבקשה הזו בפירוש?

🔹 מה בדיוק היה "מענה שני" שמשה הגיד לה'?

תשובת הכלי יקר: אין בפסוק מענה מפורש שני — כי ישראל לא אמרו את הבקשה ישירות למשה. הם רמזו אותה בדבריהם, ומשה — בענוותנותו הגדולה — הבין את כוונתם ומסר אותה לה' מרצונו.

ב. ליקוטי מוהרן — הממד הפנימי

רבי נחמן בליקוטי מוהרן (תורה קצ) פותח:

> "ויגד משה את דברי העם אל ה' — והוא תמוה... ויגד משה את דברי העם, היינו שמשה טען את..."

(ליקוטי מוהרן, תורה קצ)

הרעיון: משה טען על עצמו את טענת ישראל — הוא הצדיק אותם. זוהי ענוות משה ברמה הגבוהה ביותר: הוא לא נפגע, לא התגונן — הוא מסר לה' בדיוק את מה שרצו ישראל, ואמר בפנים: הם צודקים שרוצים ישירות ממך.

ג. מה ה' רצה ללמד — שלוש שכבות

שכבה ראשונה — שתי דיברות ישירות (מכות כד ע"א):

> "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום."

(תלמוד בבלי, מכות כד ע"א)

ה' נענה לבקשה ונתן לישראל את שתי המצוות הראשונות ישירות. זו הכרה אלוקית בלגיטימיות הבקשה.

שכבה שנייה — הגבורה מלמעלה:

הכלי יקר על דברים מסביר את המילה "גבורה" בהקשר זה:

> "הזכירו דווקא כינוי לשון גבורה כלפי הש"י כי זה נאמר על הזמן שישראל בשלותם ובזמן ההוא מוסיפין כח בגבורה של מעלה."

(כלי יקר, דברים)

כלומר: כשישראל שומעים ישירות מפי הגבורה — הם מוסיפים כוח בגבורה של מעלה. הקשר הישיר אינו רק זכות שלהם — הוא השפעה הדדית בין ישראל ובוראם.

שכבה שלישית — מה לימד אותם ה' בכך שנענה?

ה' לימד שבקשת הקשר הישיר ראויה ולגיטימית — אבל הגוף אינו יכול לעמוד בה. ישראל בקשו "קרב אתה ושמע" — ומכאן למדו שמשה אינו מתווך שמחסום את האמת, אלא צינור שמגן על האדם מעוצמה שאי אפשר לשאת.

אור רוחני:

הכלי יקר על דברים כותב שמשה מעולם לא תפס את עצמו כראוי — "מה אני שתינתן תורה על ידי." ורבי נחמן בליקוטי מוהרן (תורה קצ) מלמד שזו בדיוק מדת הצדיק האמיתי: הוא מטהר את עצמו עד שהוא שקוף לרצון ה', ודרכו — ולא למרות שדרכו — מגיעה האמת הגבוהה ביותר.