RebSam

תסכם לי את צדדי הספק ביאוש שלא מדעת ?

נושא עשיר ויסודי בדיני ממונות! 🏛️

⚖️ ההלכה — צדדי הספק

יאוש שלא מדעת = מצב שבו חפץ אבד מבעליו, אך הם עדיין לא יודעים שהוא אבד. השאלה: האם כבר חל יאוש בשלב זה, ומותר למוצא לזכות בו?

הגמרא בבא מציעא כא: מביאה את המחלוקת המפורשת:

צד אביי — לא הוי יאוש:

• הבעלים עדיין לא נתייאשו בפועל — אי אפשר לחול יאוש כאשר הבעלים אינם יודעים כלל שהחפץ אבד
• הגמרא כותבת לשון זו: "אביי אומר לא הוי יאוש... דהא לא ידע הבעלים דנפל מיניה, ולמעשה לא נתייאש"
• גם אם לאחר מכן נודע להם ונתייאשו — כיוון שהחפץ "כי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה" — בא לידו באיסור, ואין היאוש המאוחר מתיר

צד רבא — הוי יאוש:

• הולכים אחר מה שהבעלים יאמרו בסופו של דבר כשידעו — וסופו של דבר הם יתייאשו, כי אין להם סימן בחפץ
• הגמרא מנסחת: "כיון דכי ידע הבעלים דנפל מיניה ודאי מיאש, משום שמימר אמר בליבו: סימנא לית לי בגויה"
• כלומר: הפוטנציאל הוודאי ליאוש פועל רטרואקטיבית מרגע האבידה

נקודת ההסכמה בין שניהם:

בדבר שיש בו סימן — כולי עלמא לא פליגי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. גם אם נתייאשו לאחר מכן — אינו מועיל, כי החפץ בא לידו באיסור.

המחלוקת היא רק בדבר שאין בו סימן.