ברכות השחר — הנוסח המלא, הסדר, ומה עושים בברכה שלא נתחייבת בה

ברכות השחר נאמרות בכל בוקר, אבל כמעט כל פרט בהן היה פעם אחרת: הן נתקנו להיאמר כל אחת בשעת מעשה, והיום אומרים אותן ברצף. כאן הנוסח המלא, ולצידו כל נקודה עם לשון המקור שממנה היא נלמדת — כולל המקום שבו מרן והרמ״א חלוקים, והוא נוגע לכל בוקר.

הנוסח

זה נוסח ברכות השחר כלשון הסידור:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּֽׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי גּוֹי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי עָֽבֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי אִשָּׁה:

( נשים אומרות: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַֽׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם פּוֹקֵֽחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם רוֹקַע הָאָֽרֶץ עַל הַמָּֽיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל־צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָֽבֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּֽחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבְּ֒קֵֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְאַל תְּבִיאֵֽנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן וְאַל יִשְׁלֹט בָּֽנוּ יֵֽצֶר הָרָע וְהַרְחִיקֵֽנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וְדַבְּ֒קֵֽנוּ בְּיֵֽצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוֹף אֶת־יִצְרֵֽנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד־לָךְ וּתְנֵֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאֵֽינוּ וְתִגְמְ֒לֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵֽנִי הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית:

מתוך The Metsudah siddur, 1981

הסדר שלפניכם הוא סדר הסידור. הסדר שבשולחן ערוך הוא אחר — והסיבה לכך היא כל הפרק הבא.

למה כל ברכה נתקנה — ומתי נאמרה

ברכות השחר לא נתקנו כרשימה. כל אחת נתקנה על מעשה מסוים של הבוקר, ונאמרה בשעתו:

…כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה כשלובש יברך מלביש ערומים כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים כשישב יברך מתיר אסורים כשזוקף יברך זוקף כפופים כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי כשהולך יברך המכין מצעדי גבר כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה…שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:א׳

הקורא את הרשימה הזאת רואה בוקר שלם: הקימה, קול התרנגול, הלבישה, פקיחת העיניים, הישיבה, הזקיפה, הצעד הראשון על הרצפה, הנעליים, ההליכה, החגורה. כל ברכה על מה שקורה באותו רגע.

והשולחן ערוך מוסיף בסוף הסעיף פרט שנשמט לעיתים: ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל — המעביר שינה ו״יהי רצון״ הם ברכה אחת, ואין מפסיקים באמצע.

למה היום אומרים אותן ביחד

עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצו' שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבה"כ ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן:שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ב׳

שתי סיבות, ושתיהן היסטוריות: הידיים אינן נקיות בשעת הקימה, והיו שאינם יודעים את הברכות. לכן נהגו לסדרן בבית הכנסת, והציבור עונה אמן ויוצא בכך ידי חובה.

אלא שהמשנה ברורה מעיד שהמנהג חזר והשתנה:

…ובזמננו המנהג שכל אחד מברך בפני עצמו ואין הש"ץ מוציא שום אדם…משנה ברורה מ״ו:י״ג

כלומר: הנוהג לומר אותן לעצמו — ולא לצאת בברכת שליח הציבור — הוא המנהג הרווח, ולא חידוש.

ברכה שלא נתחייבת בה — כאן מרן והרמ״א חלוקים

זו הנקודה המעשית ביותר בסימן, והיא נוגעת לכל בוקר: מי שלא שמע קול תרנגול, לא הלך, לא לבש או לא חגר — האם הוא מברך?

כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אות' ברכה בלא הזכרת השם…שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ח׳

לדעת מרן — אומר אותה בלא הזכרת השם. והרמ״א מביא את הדעה השנייה, ואת הטעם שלה:

…וי"א דאפי' לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות…שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ח׳, בהגהת הרמ״א

הטעם הוא ההבדל כולו: הברכה אינה על מה שקרה לי, אלא על כך שהקדוש ברוך הוא ברא את צורכי העולם. לפי זה אין הבדל אם שמעתי תרנגול הבוקר או לא. והרמ״א חותם וכן המנהג ואין לשנות.

שלא עשני גוי, עבד, אשה — ומה אומרים גרים ונשים

צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אשה: הגה ואפי' גר יכול לברך כן [ד"ע] אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה [אבודרה"ם] והנשים מברכות שעשני כרצונו…שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ד׳

שתי הוספות של הרמ״א שאינן בגוף הסעיף, ובלעדיהן ההלכה שגויה לשני ציבורים: גר אומר את הברכות — אבל לא ״שלא עשני גוי״, שהרי היה גוי מתחלה. ונשים מברכות ״שעשני כרצונו״.

הנותן ליעף כח — מחלוקת שנייה

יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים: הגה אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה:שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ו׳

מרן כותב על הנוהגים לברך ״הנותן ליעף כח״ שאין דבריהם נראים. הרמ״א משיב במילים ספורות: מנהג פשוט בבני אשכנז לאומרה. מי שפותח סידור אשכנזי ומוצא אותה — זה מקורה.

ובסעיף שאחריו מרן מוסיף כלל: המוסיפים ברכות אחרות על אלו וטעות הוא בידם — הרשימה סגורה.

מאה ברכות בכל יום

חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות:שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ג׳

המילה החשובה היא לפחות: מאה הוא הרצפה, לא המכסה. והמשנה ברורה מביא את מקור התקנה:

…הטעם לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל תיקן דוד ע"ז לברך מאה ברכות בכל יום…משנה ברורה מ״ו:י״ד

ובהמשך אותו סימן המשנה ברורה עורך את החשבון בפועל ומגיע ל־108 ברכות ביום רגיל — כך שהמאה מתמלאות מאליהן. הימים שבהם הן חסרות הם שבת ויום כיפור, שבהם התפילות קצרות יותר.

שתי נקודות דיוק

אלהי נשמה. המשנה ברורה מבקש הפסקה קטנה באמצע שתי המילים הראשונות:

…צריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה כדי שלא יהיה נשמע שהנשמה היא אלהיו ח"ו…משנה ברורה מ״ו:ג׳

בלי ההפסקה נשמע ״אלהי־נשמה״ כאילו הנשמה היא אלוהיו.

מלביש ערומים. אין צורך שישן ערום:

…ל"ד שישן ערום אלא כיון שאדם לובש מלבוש העליון שעליו מברך ברכה זו…משנה ברורה מ״ו:ה׳

די בכך שלובש את בגדו העליון.

מקורות

• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:א׳ — כל ברכה בשעת מעשה; המעביר שינה ויהי רצון — ברכה אחת
• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ב׳ — למה נהגו לסדרן בבית הכנסת
• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ג׳ — מאה ברכות לפחות בכל יום
• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ד׳ — שלא עשני; הרמ״א — גר ונשים
• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ו׳ — הנותן ליעף כח — מרן והרמ״א
• שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ח׳ — ברכה שלא נתחייב בה — בלא שם, או בשם כמנהג
• משנה ברורה מ״ו:ג׳ — הפסקה בין אלהי לנשמה
• משנה ברורה מ״ו:ה׳ — מלביש ערומים — אין צריך שישן ערום
• משנה ברורה מ״ו:י״ג — בזמננו כל אחד מברך בפני עצמו
• משנה ברורה מ״ו:י״ד — מקור תקנת מאה הברכות והחשבון
• סידור אשכנז — ברכות השחר — נוסח הברכות