ברכה אחרונה — בורא נפשות או מעין שלוש

אחרי האכילה יש שלוש אפשרויות: ברכת המזון על הפת, מעין שלוש על שבעת המינים ועל מיני דגן, ובורא נפשות על כל השאר. כאן ההבחנה בין השתיים האחרונות, כל נקודה עם לשון המקור.

על מה מברכים בורא נפשות

…פירות האילן חוץ מחמשת המינים וכל פירות אדמה וירקות וכל דבר שאין גידולו מן הארץ ברכ' אחרונה שלהם בורא נפשות רבות ואם אכל מכל מינים אלו מברך לאחר כולם ברכה אחת…שולחן ערוך, אורח חיים ר״ז:א׳

הכלל פשוט לפי לשון הסעיף: כל מה שאינו מחמשת המינים — פירות האילן, פירות האדמה, ירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ — ברכתו האחרונה בורא נפשות.

ונקודה מעשית שרבים אינם יודעים: מי שאכל מכמה מן המינים הללו אינו מברך על כל אחד בנפרד — ברכה אחת לכולם.

החתימה — בלא שם

סוף הסעיף עוסק בחתימה, ומדגיש נקודה שקל לפספס:

…וברכה זו חותם בה בלא שם שיחתום כך ברוך חי העולמים:שולחן ערוך, אורח חיים ר״ז:א׳

ברוך חי העולמים

לשון השולחן ערוך, אורח חיים ר״ז:א׳ — במהדורת מגיני ארץ.

כלומר: החתימה נאמרת בלי הזכרת השם, שלא כדרך חתימת שאר הברכות.

על מה מברכים מעין שלוש

…על חמשת המינים שהם גפן ותאנ' ורימון וזית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש:שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:א׳

חמשת המינים כאן הם פירות: גפן, תאנה, רימון, זית ותמר — חמישה משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מלבד החיטה והשעורה.

⚠️ שימו לב שאין זו אותה רשימה כמו ״חמשת מיני דגן״. שם הסימן מקיף את שתיהן — אחרי ה' מיני פירות וה' מיני דגן — אבל הסעיף הראשון מונה רק את הפירות.

והמשנה ברורה מסביר מדוע דווקא להם קבעו ברכה בפני עצמה:

…שמתוך חשיבותן שנשתבחה בהן א"י כדכתיב בקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש [והוא תמרים שזב מהן דבש] קבעו להן ברכה חשובה בפ"ע לאחריה:משנה ברורה ר״ח:א׳

תערובת קמח — מתי מברכים על המחיה

עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניו' עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה ואם עשה ממנו פת מברך המוציא וברכת המזון ודוקא שיש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס…שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:ט׳

זהו השיעור, והוא אינו ״שיש שם קמח״ אלא כזית דגן בכדי אכילת פרס.

וכשאין שיעור זה, הסעיף ממשיך ומחלק — וזו הנקודה המעשית החשובה: לפניו מברך המוציא (או מזונות אם בישלו בקדירה), משום שיש בו טעם דגן; אבל לאחריו אין מברכים ברכת המזון אלא על המחיה — ובתבשיל שנתבשל בקדירה, בורא נפשות.

…אבל אם אין בו זה השיעו' מחמשת המינים אינו מברך לבסוף בהמ"ז אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע"פ שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ולבסוף על המחיה ואם בשלו בקדירה מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות:שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:ט׳

הברכה שלפני האכילה והברכה שלאחריה אינן הולכות כאן יחד. זה בדיוק מה שמבלבל — ולכן צריך לקרוא את שתי מחציות הסעיף.

מהו השיעור — כזית ורביעית

…האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל…שולחן ערוך, אורח חיים ר״י:א׳

הכלל: פחות מכזית באכילה, ופחות מרביעית בשתייה — מברכים לפניו, ואין מברכים לאחריו כלל.

אבל הסעיף ממשיך בשני ספקות שיש בהם נפקא מינה מעשית. הראשון בבריה — גרגיר ענב או רימון שלם: יש מסתפקים שמברכים אחריו אף בפחות מכזית, לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. והרמ״א מגדיר: אין זו בריה אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם נטל את הגרעין — כבר אינה בריה.

והשני ביין, ושם העצה מפורשת:

…ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית:שולחן ערוך, אורח חיים ר״י:א׳, בהגהת הרמ״א

והמשנה ברורה מוסיף כלל של צירוף: כל האוכלין מצטרפין לכזית — אבל אם אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית מדבר אחר, מברך אחריהם בורא נפשות, לא מעין שלוש. והאוכל והשותה אין מצטרף זה לזה.

קפה ותה — מברכים אחריהם?

זו שאלה מעשית שהמשנה ברורה מקדיש לה דיון, והתשובה תלויה בשיעור הרביעית: משקה חם שותים לאט, בהפסקות — וכשיש הפסק, יש מחלוקת אם מצטרף לרביעית.

…והנה לענין שתיית טה"ע וקאפ"ע שהדרך לשתותו כשהוא חם וקשה לשתותו בלא הפסק כדרך שאר משקין כ"א מעט יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה לדעה ראשונה הנ"ל ובמחצית השקל ובח"א מצדדים שלא לברך וכ"כ בדה"ח וכן הוא מנהג העולם…משנה ברורה ר״י:א׳

כלומר: מנהג העולם שלא לברך. אבל המשנה ברורה מביא מיד אחר כך מה נוהגים אנשי מעשה, וזו עצה פשוטה שכל אחד יכול לאמץ:

…ואנשי מעשה נוהגין שלבסוף שתייתן מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה וטוב לעשות כן…משנה ברורה ר״י:א׳

משאירים בסוף הכוס כשיעור רביעית, ממתינים שתצטנן מעט, שותים אותה ברציפות — ואז מברכים בלי ספק.

עד מתי אפשר לברך

עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה…שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ד:ה׳

המדד אינו שעון אלא תחושת הגוף: כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, עדיין אפשר לברך. ומשעה שהתחיל להיות רעב — אף שלא נתעכל לגמרי — דנים אותו כמי שנתעכל.

והסעיף מחיל את אותו כלל על פירות ועל יין: אם אינו רעב ואינו צמא ואינו תאב לאותם פירות — יברך אם אינו יודע לשער אם נתעכלו.

האם ברכת המזון פוטרת מעין שלוש

ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו אבל ביין ברכת שלשה פוטרתו שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא וה"ה אם בירך על התמרים בהמ"ז במקום על העץ יצא…שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:י״ז

הכיוון אינו סימטרי, ובזה כל העניין:

• אכל דייסא ובירך ברכת המזון — לא יצא.
• שתה יין ובירך ברכת המזון במקום ״על הגפן״ — יצא.
• אכל תמרים ובירך ברכת המזון במקום ״על העץ״ — יצא.

וממשיך הסעיף: אפילו לא אמר אלא ברכת הזן — ביין ובתמרים — יצא. ומי שנזכר בעוד לא חתם בברכת הזן, יש לו תקנה: מתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ומסיים בברכה מעין שלוש.

מקורות

• שולחן ערוך, אורח חיים ר״ז:א׳ — בורא נפשות — על מה, ברכה אחת לכולם, וחתימה בלא שם
• שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:א׳ — מעין שלוש — חמשת מיני הפירות
• שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:ט׳ — תערובת קמח — כזית דגן בכדי אכילת פרס, ולפניו ולאחריו
• שולחן ערוך, אורח חיים ר״ח:י״ז — ברכת המזון ומעין שלוש — דייסא, יין ותמרים
• שולחן ערוך, אורח חיים ר״י:א׳ — כזית ורביעית; בריה; ספק ביין
• שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ד:ה׳ — עד מתי — עד שיתעכל, לפי תחושת הרעב
• משנה ברורה ר״ח:א׳ — מדוע נקבעה להם ברכה חשובה בפני עצמה
• משנה ברורה ר״י:א׳ — צירוף לכזית; קפה ותה ומנהג אנשי מעשה