שלוש נקודות מרתקות מהטקסט — לדיון ולמחשבה.
רש"י מביא את דברי ישראל:
> "רצוננו לראות את מלכנו — אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך."
(רש"י, שמות יט, ט)
לדיון: ישראל לא ביקשו לפגוע במשה — הם ביקשו אמת ישירה. השאלה לשולחן: האם בחיים הרוחניים שלנו אנחנו מחפשים קשר ישיר עם האמת — או מסתפקים בשמיעה "מפי שליח"? ומה ההבדל בפועל?
הכלי יקר על שמות כותב:
> "כאשר דיבר ה' עשרת הדברים בדיבור אחד אין האוזן יכולה לשמוע כל הגבורות... ויצאת נשמתם כאומרו 'נפשי יצאה בדברו' ולא יכלו הבין עוד."
(כלי יקר, שמות יט)
הפרדוקס הגדול: ישראל ביקשו ישירות — וכשקיבלו ישירות, הגוף לא יכול היה לעמוד. לדיון: האם יש דברים שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים — ועד שנקבל אותם נגלה שאין לנו כלים לשאת אותם? מה זה אומר על האופן שבו ה' נותן לנו אמת בצורה מדודה?
ליקוטי מוהרן (תורה קצ) כותב:
> "ויגד משה את דברי העם — היינו שמשה טען את דברי העם על עצמו."
(ליקוטי מוהרן, תורה קצ)
כלומר: ישראל אמרו "לא אל משה" — ומשה הצדיק אותם ומסר את טענתם לה' מרצונו. לא נפגע, לא התגונן. לדיון: מה זה אומר על גדולת מנהיג אמיתי — שמסוגל להצדיק את מי שדוחה אותו? ומה אנחנו לומדים מזה לחיים שלנו עם אנשים שמסרבים לשמוע אותנו?
למעשה: שלוש הנקודות האלה בנויות לשיחה בשלושה גלים — פתח עם נקודה א' (הכמיהה לישיר), המשך לנקודה ב' (הפרדוקס — מה קורה כשמקבלים את מה שרצו), וסיים בנקודה ג' (ענוות משה כמודל לחיים). כל נקודה עומדת בפני עצמה — ויחד הן מציירות תמונה שלמה של מה שקרה בהר סיני ומה הוא אומר לנו היום.
RebSam 🔥
לכל החלטה מחייבת, רב שמכיר את מצבך יוכל להוסיף ניואנסים שאני לא יכול לראות מכאן.