RebSam

האם בזמן הזה נטילת ידים לכוהנים על ידי הליווים זה מנהג או מצווה? מה המקור לכך?

שאלה יפה — ונוגעת ליסוד מנהג ישראל עתיק.

הנקודה המרכזית:

יציקת המים על ידי הלוי על ידי הכהן לפני נשיאת כפיים היא מנהג — לא חיוב מן התורה ולא דין מוחלט. אך נטילת הידיים עצמה של הכהן לפני נשיאת כפיים היא חיוב מדרבנן.

הדין הבסיסי — נטילת ידיים לפני נשיאת כפיים:

הילקוט יוסף קובע לשון זו: "אף לדעת מרן השלחן ערוך שפסק שצריכים הכהנים ליטול ידיהם קודם נשיאת כפים בשחרית, מכל מקום אין הנטילה לפני נשיאת כפים מעכבת." — כלומר: הנטילה נדרשת לכתחילה, אך אינה מעכבת בדיעבד. זהו דין דרבנן, לא דאורייתא.

מי יוצק — הלוי, הבכור, או הכהן עצמו:

פניני הלכה מביא: "וכשאין בבית הכנסת לוי, רצוי שבכור, שיש בו קצת קדושה, יטול את ידי הכהנים. וכשאין שם לוי או בכור — יטול הכהן בעצמו את ידיו" (שו"ע קכח, ו, מ"ב כב) — זהו סדר עדיפויות: לוי ראשון, אחריו בכור, אחריו הכהן עצמו. אין כאן חיוב מוחלט שהלוי יוצק — אלא הידור מצווה ומנהג מכובד.

מקור המנהג — כבוד הדדי בין שבטים:

מנהג הלוי יוצק על ידי הכהן מבוסס על כך שהלוי שירת את הכהן במקדש. הזיקה בין לוי לכהן בשירות הקודש ממשיכה בצורה סמלית גם בזמן הזה. סדר היום בהלכה ובאגדה מספר על הגאון ההפלאה — הרב פנחס לוי הורוויץ — שהיה יוצק בעצמו מים על ידי הרב נתן אדלר הכהן, ומסורת נאה זו מלמדת שמדובר במנהג חי שגדולי ישראל קיימו בהידור.

מנהג ספרדים — חוזרים ונוטלים:

הילקוט יוסף מוסיף: "אך מנהגינו שלא לסמוך על נטילת ידים שחרית, אלא הכהנים חוזרים ונוטלים ידיהם קודם נשיאת כפים." — מנהג ספרד: נטילה חוזרת לפני נשיאת כפיים, ולא סומכים על נטילת הבוקר.

אור רוחני: סדר היום בהלכה ובאגדה מספר על רבי שבתי הלוי שיצק מים על ידי עשרים וחמישה כהנים — חמיו, בניו וחתניו — והתפאר שמקיים את הפסוק "כה תברכו", כ"ה בגמטריה 25. יופי רב יש בכך שהלוי, שבשירתו הכין את הכהן לעבודה, ממשיך לשרתו גם בזמן הזה — לא מחיוב, אלא מאהבת הקודש.

מסקנה מעשית: יציקת הלוי על ידי הכהן היא מנהג יפה ומכובד — לא חיוב מן התורה ולא דין מוחלט. נטילת הידיים של הכהן עצמו לפני נשיאת כפיים היא חיוב דרבנן לכתחילה, אך אינה מעכבת בדיעבד. כשיש לוי בבית הכנסת — ראוי שיצוק; אם אין — כהן נוטל בעצמו, ואין בכך כל פחיתות.