הכלל "אין אונאה למקרקעין" הוא דין מפורש בהלכה: מי שמכר או קנה קרקע, עבדים, או שטרות — אינו יכול לתבוע ביטול מקח או השלמת מחיר בשל הפרש בין המחיר ששולם לשווי האמיתי, גם אם ההפרש עולה על שישית.
מדוע? הגמרא במסכת בבא מציעא לומדת זאת מהפסוק "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" — "ממכר" שייך ביד (מטלטלין), לא בקרקע שאינה זזה. קרקעות הן נכס ייחודי: אין שני בתים זהים, אין שני מגרשים זהים — לכן הצדדים מקבלים על עצמם את הסיכון שבמחיר, וקניין הקרקע חל ללא אפשרות חזרה מחמת אונאה.