נושא חשוב ומעשי — הנה הדין המלא והמפורט.
האם מותר ללכת לים בבין המצרים?
בתקופה זו אין איסור הלכתי פורמלי ללכת לים או לשחות בבריכה. אך הפניני הלכה מפתח את הרעיון שראוי להמעיט בתענוג בימים אלה — ויסוד ושורש העבודה כותב במפורש שראוי להימנע מלהתענג בבין המצרים. זוהי המלצה מוסרית — לא איסור דין.
כאן נכנס דין ממשי. הגמרא במסכת יבמות (דף מג ע"א) קובעת שמשנכנס אב ממעטים בשמחה — ונפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא. רחיצה בים או בבריכה לשם בילוי ותענוג — אסורה בתשעת הימים.
אולם הפניני הלכה מוסיף חריג חשוב: "מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות — מותר אף בתשעת הימים." כלומר, שחייה שנועדה לצורך רפואי או בריאותי ולא לבילוי — מותרת. ועוד: הרב פעלים (חלק ד, כט) כתב שמי שהתחיל ללמוד שחייה לפני בין המצרים — אף שראוי להחמיר בתשעת הימים, אין למחות ביד המיקל להמשיך ללמוד שחייה בתשעת הימים.
זוהי התקופה החמורה ביותר, שבה מתחזקים כל דיני האבלות.
כאן קיים הבדל מנהגי ממשי בנוגע למועד תחילת האיסור:
יסוד ושורש העבודה כותב שראוי להימנע מלהתענג בבין המצרים — לא כחומרא חיצונית, אלא כביטוי של זיכרון פנימי וכאב אמיתי על החורבן. הליקוטי הלכות מפתח את הרעיון שימי בין המצרים הם ימי ירידת האור העליון — ולכן הנהגת השמחה הפנימית נשמרת (כפי שמביא שלחן ערוך המדות — שמחה תמידית נשארת על האמצע גם באב), אך בילוי חיצוני ותענוג גופני הם שממעטים בהם.
לפני ר"ח אב — מותר ללכת לים לכולם; ראוי לנקוט זהירות ולא לעשות מזה "בילוי מרכזי" של השמחה. מר"ח אב — אשכנזים נמנעים מרחיצת בילוי; ספרדים נמנעים מהשבוע שחל בו תשעה באב. לצורך בריאותי — מותר לכולם בכל הימים, כפי שפסק הרב פעלים ומביא הפניני הלכה. הניואנס המעשי החשוב: אם שחייה היא חלק מאורח חיים בריא קבוע ולא בילוי חד-פעמי — יש על מי לסמוך אפילו בתשעת הימים, אך ספרד עדיף להחמיר לפחות בשבוע שחל בו תשעה באב.