הוצאת ספר תורה — סידור אשכנז

אל ארך אפים

אין אומרים אא"א לא בר"ח ולא בע"פ ולא בערב יו"כ ולא בחנוכה ולא בשני ימים של פורים קטן וגדול. ויש נוהגים שאין אומרים אותו בכל יום שאין אומרים בו תחנון. אין אומרים אא"א בבית האבל. וצריך לאומרו מעומד.

אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנוּ: חֽוּסָה יְהֹוָה עַל עַמֶּֽךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ מִכָּל־רָע: חָטָֽאנוּ לְךָ אָדוֹן סְלַח נָא כְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ אֵל:

ויהי בנסוע

משה רבינו ונביאים שעמו תקנו שיהו קורין בתורה בשני וחמישי. כדי שלא ישהו ישראל שלשה ימים בלא תורה. ושני וחמישי הם ימי רצון. שבשני עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונים וירד בחמישי. ומתקנת עזרא שיהו קורין תלתא גברי. וכשמוציאין ס"ת צריך לנהוג בו כבוד הרבה ויביט בו משעה שמוציאין אותו מהארון עד שמניחין אותו במקומו. ולא ידבר דברים ושיחה בטילה. כי זה הוא ביזוי התורה. (דה"ח)

כשפותחין הארון הקדוש אומרים זה:

וַיְהִי בִּנְ֒סֹֽעַ הָאָרֹן וַיּֽאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻֽצוּ אֹיְ֒בֶֽיךָ וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽםִ: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:

בריך שמה

איתא בזהר (ויקהל דף ר"ו.) אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי ביה מפתחי תרעי דשמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לבר נש למימר הכי:

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵֽא עָלְמָֽא. בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ וּלְאַמְטֽוּיֵי לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבֽוּ וְלֶהֱוֵי אֲנָֽא פְקִידָֽא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּֽא לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת־כָּל־דִּי־לִי וְדִי־לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵֽס לְכֹֽלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל־כֹּֽלָּא אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל־מַלְכַיָּֽא וּמַלְכוּתָֽא דִּילָךְ הִיא. אֲנָֽא עַבְדָּֽא דְקֻדְשָֽׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִֽידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל־עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל־אֱנָשׁ רָחִֽיצְנָא וְלָא עַל־בַּר־אֱלָהִין סָמִֽיכְנָא. אֶלָּֽא בֵּאלָהָא דִשְׁמַיָּֽא דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט וּמַסְגֵּֽא לְמֶעְבַּֽד טָבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָֽא רָחִיץ וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָֽׁא יַקִּירָֽא אֲנָֽא אֵמַֽר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְתָֽא וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל־עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם:

לך השם

שליח ציבור:

גַּדְּ֒לוּ לַיהוָֹה אִתִּי וּנְרוֹמְ֒מָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:

והקהל עונים: לְךָ יְהֹוָה הַגְּ֒דֻלָּה וְהַגְּ֒בוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ:

אב הרחמים

אָב הָרַחֲמִים הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכֹּר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּ֒שׂוּאִים, וְיָחוֹן אוֹתָֽנוּ לִפְ֒לֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:

ותגלה ותראה

חזן:

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְ֒מַן קָרוֹב וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן, הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה, כֹּהֵן קְרָב, יַעֲמֹד (פב"פ) הַכֹּהֵן, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:

והקהל עונים:

וְאַתֶּם הַדְּ֒בֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֺהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּ֒כֶם הַיּוֹם: