RebSam

איך מדדו זמן בתקופת המשנה? האם זה היה מדויק בדקות?

שאלה מרתקת על עולמם של חז"ל.

כיצד מדדו זמן בתקופת המשנה

הנקודה המרכזית: חז"ל לא מדדו זמן בדקות. המושג "דקה" כיחידת זמן עצמאית היה זר לעולמם. הם מדדו זמן בשתי מערכות עיקריות:

שעות זמניות — לא שעות קבועות:

הרמב"ם בפירוש המשניות (פרק קמא דברכות) קובע עיקרון יסוד, והעין יצחק (ח"ג) מביאו בפירוש: "כל השעות אשר זכרו חכמים בכל התלמוד, שעות זמניות הן, שחושבים בכל זמן י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, כשהיום והלילה שוים, ואם היום ארוך יהיו שעות היום ארוכות."

כלומר: "שעה" אצל חז"ל = שניים-עשר בנות היום, לא 60 דקות קבועות. בקיץ שעה זמנית ארוכה יותר מ-60 דקות; בחורף קצרה יותר. אין שעה אחת שווה לחברתה לאורך השנה.

כלי המדידה — שעון השמש ושעון המים:

השו"ת נחלת לוי (ח"ב) מגלה נקודה מרתקת: הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת עדיות (פרק ג, משנה ח) מזכיר "מסמר של אבן שעות" — שעון שמש. ומוסיף נחלת לוי שבאנציקלופדיה לבית ישראל (הלפרין, ערך "שעון") מצולם שעון שמש בן למעלה מ-600 שנה. הכלי פועל מעצמו — אין צורך בפעולת אדם להפעילו.

מלבד שעון השמש, חז"ל השתמשו גם בקלפסידרה (שעון מים) לצרכים מסוימים, אך המדידה העיקרית הייתה תצפית ישירה על מיקום השמש.

מה זה אומר למעשה:

"שעה ראשונה", "שעה שישית", "שעה תשיעית" — כל אלה עמדות השמש בשמיים, לא מספרים על שעון. "שעה שישית" = חצות היום ממש, כי מחלקים את היום מנץ עד שקיעה ל-12 חלקים שווים. לכן אין בעולמם של חז"ל "14:32" — אלא "סוף שעה שישית" = חצות, "שעה תשיעית" = שלוש שעות אחרי חצות.

האור הרוחני

ליקוטי הלכות (ר' נתן מברסלב) בהלכות תפילה מפתח את הרעיון שזמני התפילה תלויים בשעות זמניות דווקא — לא בשעון מכני — כי התפילה צריכה להיות מתואמת עם מציאות הטבע שה' ברא: הנץ, חצות, השקיעה. השעון האנושי שרירותי; שעות הטבע קבועות בבריאה עצמה.

מסקנה מעשית

חז"ל לא הכירו "דקות" כיחידה — ולכן כל שאלה "כמה דקות זה X לפי חז"ל?" דורשת המרה משעות זמניות לשעות מודרניות, שהיא תלויה בעונה ובמיקום הגיאוגרפי. הלכה למעשה: כל לוחות הזמנים שאנו משתמשים בהם היום (זמן נץ, חצות, מנחה גדולה, פלג המנחה) הם חישובים מודרניים המתרגמים את השעות הזמניות של חז"ל לשעות קבועות — ובכל מקום ועונה הם שונים.