שאלה שמחלקת את המפרשים לשניים.
"וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד, יז) — מי הם בני שת? כאן ישנה מחלוקת פרשנית יסודית.
אבן עזרא על הפסוק כותב לשון זו: "כמו בני אדם כי הוא העיקר" — כלומר, שת הוא בנו השלישי של אדם הראשון, ולאחר שקין נהרג והבל נרצח, כל האנושות המשיכה דרך שת בלבד. כפי שמבאר הרלב"ג על דברי הימים: "כאלו אמר הראשון אדם יולד והוא הוליד את שת ושת את אנוש וכן עד נח ולא נשאר מהם זרע ע"פ האדמה" — רק צאצאי שת שרדו את המבול. לכן "כל בני שת" = כל האנושות כולה. בלעם מנבא שמן יעקב יצא כוח שיערער את כל עמי תבל.
אבן עזרא מביא גם פירוש שני: "ויאמר היצחקי כי פירשו על בני עמון גם מואב" — "שת" כאן הוא רמז לבנות לוט (שהיו חשופות — מלשון "חשפי שת"), ולכן "בני שת" = צאצאי לוט = עמון ומואב. לפי פירוש זה הפסוק ממשיך את נושא מואב שנזכר לפניו.
אבן עזרא מביא פירוש שלישי: "ורבים פירשו כל בני שת מגזרת כי השתות, והטעם כי יהרום המדינות" — "שת" מלשון יסוד ושתייה (כמו "כי השתות יהרסון" — תהלים יא), כלומר: יהרוס את יסודות הממלכות. לפי זה "בני שת" אינו שם עם כלל, אלא ביטוי מטאפורי — בני מי שהוא יסוד ובסיס.
אבן עזרא עצמו מסכם ואומר: "איננו רחוק" — כלומר, הפירוש "יסודות הממלכות" קרוב ומתקבל. ומכאן נלמד שנבואת בלעם פועלת בשתי שכבות: ברמת הפשט — ניצחון על אומות ספציפיות; ברמת הנסתר — ניצחון על יסוד הרשעה עצמה, על הכוח המחזיק את כל ממלכות הגלות.
שלושת הפירושים אינם סותרים — הם מדרגות: בני שת = כל האנושות (אבן עזרא בשם הפשט); = עמון ומואב (אבן עזרא בשם היצחקי); = יסודות הממלכות (רבים). המשותף לכולם: בלעם מכריז שמן יעקב יצא כוח שאין לו מתחרה — בין אם מדובר בעם אחד, בכל האנושות, או ביסוד הרשעה עצמה.