שאלה מאוד מעשית ונפוצה לקראת הפסח — ויש כאן כמה שכבות לברר.
חצובות הגז הן כלי שנוגע באש ישירות ובקדרות רותחות, ולכן מדובר בכלי הבלוע על ידי האור — "כבולעו כך פולטו", ופליטתו רק על ידי ליבון.
כאן השאלה מתחלקת לשניים:
🔹 מצד הצורך בהגעלה / ליבון — חצובות שנוגעות ישירות בשלהבת ובסירים רותחים, פולטות את בליעתן רק בליבון (כי בלעו על ידי האש). נייר כסף אינו תחליף לליבון — הוא רק מהווה חציצה, אבל הבלוע בחצובה עצמה אינו יוצא בכך.
🔹 מצד השימוש בפועל — יש שני שיקולים:
🔹 ספרדים (עפ"י ילקוט יוסף ובן איש חי): החצובות עצמן בלועות מחמץ שנכנס לתוכן ע"י האש, ולכן מעיקר הדין צריך ליבון — אך מכיוון שקשה לעשות ליבון בחצובות (שמא יתקלקלו), הפוסקים הספרדים התירו בפועל לכסות היטב בנייר כסף כפול ועבה בתנאי שהכיסוי מלא ואין פתחים — וזה מועיל בדיעבד ולמעשה לרבים מהפוסקים.
🔹 אשכנזים (עפ"י משנה ברורה): אותו עיקרון — ליבון הוא הפתרון הנכון, אך המנהג הרווח הוא לכסות בנייר כסף חזק כחציצה, והמחמיר מגעיל בצונן לפחות (כשאפשר).
החצובה היא הדבר שעליה מונח הכל — היא ה"בסיס". יש כאן רמז יפה: אנחנו כל כך שוקדים על ניקוי הסיר והאוכל, אבל לפעמים שוכחים לבדוק את הבסיס שעליו הכל עומד. בעבודת הנפש — לא רק המעשים הגלויים צריכים בדיקה, אלא גם היסודות הפנימיים שמעליהם בנוי הכל.
רוצה שאפרט גם לגבי רשתות הגז והמשטח שמסביב לכיריים?
לכל החלטה מחייבת, רב שמכיר את מצבך יוכל להוסיף ניואנסים שאני לא יכול לראות מכאן.
RebSam 🔥