שאלה מעשית וחשובה.
⚖️ ההלכה
השאלה היא האם אדם שנמצא בחדר סמוך יכול להצטרף למניין שבחדר אחר — ובכלל זה לענות אמן, קדיש וקדושה — כדי להשלים לעשרה.
הכלל הבסיסי הוא "שומע כעונה" — מי ששומע ברכה כמו שאמרה בפיו, ויכול לענות אמן. אך לגבי דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) — הדין מחמיר יותר, שכן נדרשת התאחדות ציבורית (עשרה יחדיו), ולא רק שמיעה בלבד.
הפוסקים דנים בנקודה זו בשני מישורים:
🔹 שמיעה ממש — אם השומע שומע את קול החזן בפועל (הקול מגיע אליו), ואין מחיצה הפוסקת, רבים מהפוסקים מתירים לו להצטרף ולענות אמן וקדיש. זהו העיקר למעשה.
🔹 מחיצה קבועה — אם יש קיר הפוסק בין שני החדרים לחלוטין, השאלה האם הוא "עמהם" או לא. שולחן ערוך הרב מבאר שהצירוף למניין תלוי בכך שהשכינה שורה על הציבור ביחד — ולכן הנמצא מחוץ לאותו חלל יש בו ספק אם הוא מצטרף כראוי לדבר שבקדושה.
למעשה: אם הדלת פתוחה, או שהקול נשמע בבירור — המנהג הרווח הוא להתיר לענות אמן ולהצטרף. אם הדלת סגורה ואינו שומע — קשה יותר להסתמך עליו להשלמת המניין.
📍 מסקנה מעשית
כאשר הדלת בין החדרים פתוחה, השומע את החזן בבירור — יכול לענות אמן ולהצטרף לדברים שבקדושה, ויש לו ערך להשלמת המניין לפי רוב הפוסקים. כאשר הדלת סגורה לחלוטין ואינו שומע כלל — אין להסתמך עליו להשלמת העשרה, ויש לחפש מניין מלא באותו חדר. במצב ביניים (דלת סגורה אך הקול נשמע) — ראוי להתייעץ עם רב בשאלה פרטנית.