שאלה חשובה — ויש כאן הבחנה יסודית שצריך לדייק בה.
יין נסך — יין שנתנסך בפועל לפני עבודה זרה — אסור בהנאה מן התורה (איסור דאורייתא). זהו דין מפורש בטור יורה דעה, סימן קכג: "יין שנתנסך לכו"ם — אסור בהנאה."
מכיוון שנאסר בהנאה, מתן מתנה לגוי הוא בעצמו הנאה — ולכן:
🔹 יין נסך גמור — אסור לתת לגוי מתנה, כי עצם הנתינה מהווה הנאה מן האיסור. הוא הדין שאסור למוכרו.
🔹 סתם יינם (יין שנגע בו גוי, ללא ניסוך מפורש) — חכמים גזרו עליו ואסרוהו אף בהנאה, כדברי הטור שם: "עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך" — ולכן גם בו הנאה אסורה, לרבות מתן מתנה.
אמנם, יש נפקא מינה חשובה: יין מבושל — הטור מציין שגוי שנגע ביין מבושל שלנו, אין בו משום יין נסך, ולפיכך אינו נכלל באיסורים הנ"ל.
לגבי דמי יין נסך: גם קבלת תמורה על יין נסך אסורה לבעל היין. כפי שמבואר בטור: "לפי שנהנה מדמי יין נסך." הנתינה במתנה — שבה אין דמים — אינה מתירה את ההנאה הגלומה במעשה הנתינה עצמה.
הגמרא במסכת עבודה זרה מבארת שגזירת חכמים על יינם של גויים נועדה "להתרחק ממשתאות הגוים, שקירבתם מביאה לידי זנות עם בנותיהם." כלומר, האיסור אינו טכני בלבד — הוא שומר על גבולות הקדושה של עם ישראל בכל רובדיה.
אסור לתת לגוי מתנה של יין נסך גמור או סתם יינם — שכן מתנה היא בכלל הנאה, והנאה מאיסורים אלו אסורה. אם מדובר ביין מבושל שנגע בו גוי — הדין שונה ואין בו איסור יין נסך. לשאלות פרטניות בנוגע לסוג היין הספציפי, כדאי לברר עם רב מוסמך.