שאלה מעשית לגמרי — ורלוונטית ממש לתפילת שחרית של מחר.
בתשעה באב שחרית — אין מניחים תפילין, ואין מתעטפים בטלית גדול. שניהם נדחים לתפילת מנחה.
השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנה, סעיף א, פוסק לשון זו (מובא בילקוט יוסף): "נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, ובמנחה מניחין ציצית ותפילין ומברכים עליהם."
שני הדברים — תפילין וטלית גדול — נדחים יחד לשחרית, ומניחים שניהם במנחה עם ברכה.
פניני הלכה מנסח: "ובחרו להימנע מהמצווה בשחרית, מפני שאז אנו מבטאים את שיא האבל והצער באמירת הקינות, ואילו בשעת מנחה כבר מקבלים קצת נחמה." — שחרית הוא שיא האבל; מנחה מביאה כבר קצת ניחום, ואז מתעטפים ומניחים.
טלית קטן לובשים כבר בבוקר — אך ביחס לברכה עליו יש ספק. לכן פניני הלכה ממליץ: "עדיף לישון בליל תשעה באב עם הטלית-קטן, וכך לא יצטרכו לברך עליו בבוקר." — ישן עם הטלית קטן מלילה, ואז אין שאלה של ברכה בבוקר.
פניני הלכה מציין: "וכן מנהג כל קהילות האשכנזים והרבה קהילות ספרדיות" — ללא תפילין וטלית בשחרית. אולם ילקוט יוסף מביא: "מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם תפילין" — קהילות מסוימות בירושלים נוהגות להניח תפילין בשחרית. ילקוט יוסף פוסק בתוקף: "ובמקום שנהגו כדברי מרן שלא להניח תפילין בשחרית, ימשיכו במנהגם להניח במנחה, ואל ישנו מפני המחלוקת." — כל אחד ינהג כמנהג קהילתו, ואל ישנה.
מסקנה מעשית: מחר בשחרית — לא מניחים תפילין ולא מתעטפים בטלית גדול (כמנהג רוב קהילות אשכנז וספרד). טלית קטן — לובשים, ועדיף ללבוש כבר מהלילה כדי לא להיכנס לשאלת ברכה. לפני תפילת מנחה — מתעטפים בטלית גדול ומניחים תפילין עם ברכה. מי שנוהג כמנהג ירושלים — יניח גם בשחרית, ולא ישנה ממנהג קהילתו.